בכל הדיונים לגבי שאלת התרת השימוש ב"סמים קלים" בכלל ובמריחואנה בפרט, עולה בין היתר שאלה משמעותית מאוד- האם מריחואנה היא סם ממכר? לשאלה זו יש חשיבות רבה בדיון.
זאת משום שאם מדובר בחומר ממכר, הרי שיש בעיה להפסיק לצרוך אותו, וזו כבר סיבה טובה (אולי) לאסור אותו בחוק. לעומת זאת, אם לא נוצרת התמכרות בחומר, הרי שאפשר להפסיק את השימוש מתי שרוצים, והבעייתיות שבצריכתו פוחתת.
מה זה התמכרות?
כאשר מדברים על התמכרות, צריך להבחין בין התמכרות פיזית להתמכרות רגשית או נפשית. התמכרות פיזית היא מצב שמאופיין בשלושה גורמים.
ראשית- תלות, כלומר המכור זקוק לחומר על מנת שיוכל לתפקד, הוא רוצה את החומר, ומרגיש שאינו יכול בלעדיו. גופו מגיב פיזית להעדר החומר.
שנית- סבילות, כלומר התופעה לפיה כל פעם נזקק המכור למנה גדולה יותר של חומר על מנת להגיע לאותה תחושה שהושגה בעבר בכמות קטנה יותר.
ולבסוף- תסמיני גמילה, כלומר הופעה של סימנים כגון כאב, מצוקה או חוסר נוחות כאשר הגוף אינו מקבל את מנת הסם לו הוא רגיל.
התמכרות נפשית היא מצב קשה יותר להגדרה. זוהי העמדה הסובייקטיבית של האדם בשאלה האם הוא יכול להפסיק את השימוש בסם או לא (והדרך בה עמדה זו מתבטאת בפועל). כאשר אדם רגיל לצרוך סם, רגיל להשפעת הסם עליו, עשוי להיות לו קשה לוותר על ההשפעות החיוביות ולנסות להשיגן בדרך אחרת. לפעמים ההרגל ("כל יום אחרי ארוחת הערב") הוא מה שמקשה על שינוי דפוס ההתנהגות. ההתמכרות הנפשית מאופיינת בתחושה ש"אני לא יכול בלי", גם אם פיזית הגוף מסוגל להתמודד עם הפסקת הצריכה.
אז מריחואנה ממכרת?
ראשית, נבחן את שאלת ההתמכרות הפיזית. מבחינת תלות, נראה שרב האנשים המשתמשים במריחואנה לא יוצרים תלות בחומר. הם נהנים מהשימוש בו, אך מסוגלים גם לחיות בלעדיו. רק לעיתים רחוקות, ובשימוש כבד, נוצרת תלות פיזית בחומר. מבחינת סבילות- ניתן לומר שקיימת סבילות בשימוש במריחואנה- משתמשים זקוקים לכמויות גדולות יותר.
ישנם גם משתמשים שעוברים לסמים קשים יותר בגלל שהשפעת המריחואנה עליהם כבר כל כך מינורית. תסמיני גמילה- קיימים בהפסקת השימוש במריחואנה, אך הם בדרך כלל קלים למדי וכוללים קשיי שינה, עצבנות או חוסר שקט, כאבי ראש ושרירים, חוסר תיאבון ולעיתים גם תחושת חרדה.
ניתן להבחין שהשאלה לגבי התמכרות פיזית נשארת פתוחה – חלק מהמאפיינים קיימים, אך עוצמתם חלשה ולא משמעותית כמו בהתמכרות פיזית לחומרים אחרים כמו אופייטים למיניהם.
נעבור לשאלת ההתמכרות הרגשית: התמכרות רגשית היא מצב סובייקטיבי, ולכן לא ניתן לתאר את כל המשתמשים במריחואנה תחת כותרת אחת. אך תופעות של התמכרות רגשית בהחלט יכולות לאפיין משתמשים במריחואנה:
1. עיסוק יתר: אנשים שצורכים מריחואנה מתאפיינים פעמים רבות בעיסוק יתר, לעיתים אפילו עיסוק כפייתי בסם. הם חושבים מאיפה ישיגו סם, ממי יקנו, איך לא יתפסו, עם מי יעשנו ומתי. רבים מדווחים על תחושה שהם חייבים לעשן ("דודה"), הם מצפים לשלב ביום בו יקבלו את מנת הסם שלהם, ולעיתים אף חשים חרדה מפני האפשרות שלא יצליחו להשיג לעצמם חומר. במקרים חמורים, עשוי העיסוק הרב במריחואנה לגרום למכורים לוותר על פעילויות אחרות, ולהתרחק מאנשים שלא נמצאים ב"סצנה" .
2. אין ויכוח לגבי השאלה האם המריחואנה משפיעה על הצורך אותה (אם לא הייתה משפיעה, אף אחד לא היה רוצה לקחת) השפעות אלו עשויות להיות בעלות משמעות על הצרכן. כך למשל ידוע שמריחואנה פוגעת בקשב, בריכוז ובזיכרון לטווח קצר. אנשים שמשתמשים במריחואנה נוטים לישון יותר, לדחות דברים ובאופן כללי לתפקד פחות טוב.
לסיכום- התמכרות פיזית למריחואנה, אם קיימת, היא מינורית. אך השפעתו הרגשית של שימוש בסם עשויה במקרים מסויימים להיחשב גם להתמכרות.