פוסט טראומה היא תגובה של 10% מהאנשים הנחשפים לטראומה קשה ומסכנת חיים.
אצל רב האנשים, ההתמודדות עם אירוע טראומטית היא מוגבלת בזמן ולאחר תקופה קצרה הם מסוגלים לחזור לחיים נורמאלים. אצל הלוקים בהפרעת דחק פוסט טראומטית, ההתמודדות אינה יעילה, נמשכת זמן רב (מעל לחודש כדי לקבל אבחנה), ופוגעת בחייהם.
PTSD היא הפרעה מתחום הפרעות החרדה, אך בניגוד להפרעות אחרות, מקורה חייב להיות ידוע. התגובה של האדם היא לאירוע בו חווה סכנה משמעותית לחייו או לבריאותו שלו או של מישהו קרוב. הסימפטומים האופייניים ל-PTSD מתחלקים לשלוש קבוצות:
א. סימפטומים הימנעותיים: האדם עושה כל מאמץ להימנע מגירויים שיזכירו לו את הטראומה. מכיוון שכמעט כל דבר עשוי להזכיר את הטראומה, האפשרויות העומדות בפניו הולכות ומצטמצמות, ותפקודו עשוי להיפגע באופן משמעותי.
ב. סימפטומים חודרניים: הטראומה חוזרת לאדם שוב ושוב, ללא שהוא יכול לשלוט בכך. אלה יכולים להיות זיכרונות בלתי פוסקים, מחשבות חוזרות על האירוע ועל השלכותיו, סיוטי לילה, ופלאשבקים בהם האדם חש כאילו הוא נמצא שוב בתוך האירוע עצמו.
ג. סימפטומים של עוררות יתר: הלוקה ב-PTSD נמצא רב הזמן במצב פיזיולוגי הדומה למצב של סכנה. הוא מרגיש מאויים, חרד, מוכן לבריחה או להתמודדות עם האיום. עוררות היתר גורמת לשינויים פיסיולוגים, שינויים בתיאבון וקשיי שינה משמעותיים.
טיפול בהפרעת דחק פוסט טראומטית
רבים מהלוקים ב-PTSD אינם מודעים לחשיבות של הטיפול, ובעיקר של התערבות מוקדמת. כאמור, לא כל מי שנחשף לטראומה לוקה בהפרעה, אך ככל שההתערבות המקצועית מגיעה מוקדם יותר לאחר החשיפה לטראומה, כך הסיכוי לפתח את ההפרעה יורד.
כאשר כן מתפתחת הפרעה, חשוב מאוד להעניק טיפול אינטנסיבי ומתאים, על מנת לאפשר לאדם לחזור מהר ככל האפשר לתפקוד נורמאלי, כאשר הטראומה מהווה זיכרון חיים קשה, אך לא זיכרון משתלט שלא מאפשר שום דבר אחר בחיים. במקרים מסויימים, נעשה שימוש גם בטיפול תרופתי אנטי-חרדתי על מנת לאפשר תפקוד יומיומי בסיסי. כמו כן, המטופלים יכולים לקבל עזרה של כדורי הרגעה או כדורי שינה על מנת לטפל בסימפטומים ספציפיים.
יחד עם זאת, חשוב שהמטופל יקבל גם טיפול פסיכותרפיותי, אשר יאפשר לו לעבד מחדש את הטראומה שחווה במקום בטוח. עיבוד זה יכול להתקיים במגוון רחב של שיטות טיפוליות, החל בטיפול דינאמיים, דרך טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים (המתמקדים במחשבות הלא רציונאליות לגבי הטראומה, למידת תפיסה אלטרנטיבית, ותרגול בחשיפה על מנת להכחיד התנהגויות של הימנעות), וטיפולים אחרים שמיועדים להתמודד עם חרדות ועם טראומות (ביניהם שווה למנות את ה-EMDR שהוכח כיעיל ביותר בהפיכת טראומה חייה ומשמעותית לזיכרון מעורר הרבה פחות).
הטיפול בפוסט טראומה נעשה בדרך כלל בצורה יחידנית, אך ישנן גם קבוצות המאפשרות עיבוד משותף של טראומות (משותפות או דומות).
טיפול בפוסט טראומה באמצעות קנביס רפואי
PTSD היא המחלה הנפשית היחידה הנמצאת בהתוויה של משרד הבריאות לגבי מטופלים הזכאים לשימוש בקנביס רפואי (יחד עם סרטן, כאבים כרונים, תסמונת טורט וקרוהן). משמעות עובדה זו, היא שבהמלצת פסיכיאטר שיעיד על כך שטיפולים אחרים אינם עוזרים בהקלת הסימפטומים של ההפרעה, משרד הבריאות יאשר את הטיפול (בניגוד להפרעות אחרות בהן נבחן כל מקרה לגופו, ויש דרישה בהצגת מחקרים והוכחות ליעילות הקנביס).
הקנביס, או ליתר דיוק החומר THC הנמצא בו הוא בעל השפעה על הזיכרון. עובדה זו ידועה למתנגדים לשימוש במריחואנה, משום שהיא פוגעת בזיכרון לטווח קצר, ובשימוש כבד גם בזיכרון העבודה. בנוסף, משפיעה המריחואנה על הורדת מתח ותגובות רגשיות. שני אלמנטים אלה משמעותיים ביותר ב-PTSD, משום שהאדם סובל מזיכרונות קשים ומעוררים תגובה רגשית כאילו המציאות חוזרת על עצמה.
השימוש בקנביס הוכח כמאפשר לאנשים לשכוח ולהפריד בין הזיכרון לבין המטען הרגשי הקשה שהוא מעורר. הקנביס אומנם לא גורם לטראומה להעלם, אך הוא מפחית את עוצמתו של הזיכרון הרגשי, ובכך מאפשר התמודדות טובה יותר. אחד הממצאים הבולטים בשימוש בקנביס רפואי הוא האפשרות לישון- אנשים שלא הצליחו לישון שנים רבות בגלל עוררות יתר ובגלל סיוטים, מצליחים לישון לאחר שימוש בקנביס, ויש לכך השפעה עצומה על איכות חייהם ויכולתם לתפקד.